פסק-דין בתיק ת"ק 48107-06-11

מעדויות הצדדים ומחומר הראיות עולה שלמעשה העובדות עצמן על אופן קרות התאונה, אינן שנויות במחלוקת, שכן אין חולק שהתאונה אירעה בעת שהתובע יצא מרחוב שלפניו מוצב תמרור עצור, ותוך כדי פנייה ימינה, אירעה ההתנגשות, כשם שאין חולק שהנתבעת עקפה רכב שחנה בצד ימין של הדרך ולאחר אותה עקיפה, ולאחר שביקשה לחזור לנתיב נסיעתה, אירעה ההתנגשות.

המחלוקת היחידה שבין הצדדים היא דבר האחריות לקרות התאונה, כאשר כל אחד מהצדדים מטיל את האחריות על זולתו.

עיינתי בחומר הראיות שצורף לכתב התביעה ובעדויות הצדדים ואין לי ספק שגם אם אקבל כל אחד מהעדויות בתיאור התאונה שאכן כך אירעו פני הדברים, הרי שהעובדות והנסיבות מצביעות על כך ששני המעורבים בתאונה תרמו תרומה שווה לקרות התאונה ובשל כך יש להשית על כל אחד מהצדדים אחריות בשיעור של 50% לקרות התאונה - זאת מן הנימוקים הבאים:

1.         למעשה אפשר לומר שהגורם העיקרי לתאונה היה חוסר זהירותם של שני המעורבים בתאונה, כאשר האובייקט העיקרי לחוסר זהירות זו, הוא אותו רכב אשר חנה בצד ימין, אשר למעשה יכול היה בהחלט להסתיר שדה ראייה של התובע בעת שהוא פנה ימינה וכמובן להסתיר את שדה הראייה של הנתבעת בעת שהיא עקפה את הרכב החונה.

2.         אין בית המשפט בא לחלוק על טענתו של התובע כי בטרם צאתו מאותו רחוב הוא אכן ציית לתמרור עצור ועצר בטרם הפנייה ימינה, אך המשך הפניה היתה בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת, שכן הוא לא הבחין ברכב הנתבעת אשר כבר היה לאחר העקיפה, עובדה היא שבטרם השלים לגמרי התובע את הפנייה, אירעה ההתנגשות, תוך כדי ניסיון בלימת רכב הנתבעת ותוך כדי ניסיון הסטת רכב הנתבעת מרכב התובע.

3.         הבלימה וניסיון הסטייה של רכב הנתבעת על מנת למנוע את הפגיעה הממשית ברכבים, לא עלתה יפה וזאת כתוצאה מכך שהנתבעת נסעה במהירות שלא תאמה את תנאי הדרך ולכן גם לאחר שבלמה כפי שמשתקף בתמונה ת/2 - בלימה שהשאירה סימני בלימה על הכביש, בכל זאת התנגשו הרכבים זה בזה.

4.         עיינתי גם בחוות הדעת של השמאי שצירף התובע וגם בתמונות הפגיעה ברכבו ומיקום הפגיעות ברכב התובע ומיקום הפגיעה ברכב הנתבעת כפי שהיא העידה על מיקום הפגיעה, אך מחזק את המסקנה שהתאונה אירעה לאחר שכל אחד מהצדדים לא הבחין מבעוד מועד ברכב שבא מולו וכך אירעה התאונה.

סוף דבר, לאור האמור לעיל, אני קובע את אחריותם של שני הצדדים לגרם התאונה ובהתאם לכך,

על הנתבעות לפצות את התובע.

באשר לסכום הפיצוי, הרי שהתובע תובע בתביעתו זו את נזקיו העקיפים וכל שהוכיח התובע הוא

נזק עקיף בסך 1,994 ש"ח (השתתפות עצמית וירידת ערך) ולכן אני מחייב את הנתבעות, לשלם לתובע

את הסך של 997 ש"ח (מחצית מסכום הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת

התביעה 28.6.2011 ועד התשלום בפועל.

יתרת סכום התביעה נדחית מחוסר הוכחה.

יחד עם זאת ובהתחשב ברשלנות התורמת, אני מחייב את הנתבעות, לשלם לתובע הוצאות משפט

בסך 350 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

לכל אחד מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מהיום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ג טבת תשע"ב, 08/01/2012 במעמד הנוכחים.